שלום לכם, פתחתי את בלוג הסדנה שלי, בו אכתוב רשמים מהסדנה: מה זה עשה לאנשים שהשתתפו בה ומה זה עשה לי.
אני מנחה סדנות כתיבה מאז 2001 . מה שמייחד את הסדנה שלי הוא - שבעת ובעונה אחת היא מספקת כלים לפיתוח ולשכלול כישרון הכתיבה שלנו ובמקביל היא מטפלת בחסמים שלנו שמונעים מאיתנו לנוע ולהתקדם.
סדנת כתיבה על פי שיטת הנאו-הומנולוגיה. הנאו-הומנולוגיה זו שיטת טיפול חדשנית, שהביאה לעולם יהודית מילוא. ולאחר שחיי השתנו בעקבות הטיפול אצל יהודית, פיתחתי את סדנת הכתיבה הייחודית הזו שמשלבת בין הנאו-הומנולוגיה לבין הכתיבה. למעשה המשתתפים זוכים לשני מופעים בכרטיס אחד, הם גם מפתחים את יכולת הכתיבה שלהם והם גם מייצרים מידע חדש על עצמם, שמאפשר להם לנוע למקום חדש. כלומר, הכתיבה למעשה מפוגגת את החסמים. ומהם החסמים הללו? אלה הדפוסים שמנהלים את חיינו. ומהיכן באו הדפוסים שמנהלים את חיינו? - מהילדות. דפוס זה מידע רגשי שהוטבע בנו בילדות על ידי ההורים שלנו. המידע הרגשי הופך לדפוס שמאוחסן במוח הרגשי, והמוח הרגשי ממשיך למחזר את אותו מידע רגשי שוב ושוב, לכן אנחנו נופלים שוב ושוב לאותם בורות, כי אין למוח בינתיים מידע אחר של התיחסות לעצמנו ולעולם, אלא רק המידע הדפוסי שהוטבע בנו בילדות.
ובסדנה, דרך הכתיבה, דרך התרגילים שאני נותנת, האדם יוצר מידע חדש על עצמו, לא מה שההורים הטביעו בו, אלא מידע מעודכן יותר, של מי אני באמת, מי אני עכשיו. בסדנה אנחנו יוצרים רצף של מידע שמאפשר לאדם לנוע הלאה, למקום חדש, בלי למעוד. אנחנו יוצרים גשר על פני התהום, כך שהאדם יכול לפסוע בבטחה. למעשה, הכתיבה מאפשרת לנו להסתכל על חיינו ועל עצמנו במבט חדש, אחר, מתוך נקודת מבט חדשה, ונקודת המבט החדשה היא בעצם מידע חדש על עצמנו ועל הרצף הסיפורי שלנו. אנחנו יוצרים רצף סיפורי חדש של חיינו.
ואמנם כל סדנה אני משתאה לראות איך אנשים משנים את נקודת המבט שלהם על עצמם. זה לא אותו אדם שנכנס לסדנה לפני כך וכך חודשים, כי הכתיבה כל פעם מגלה לנו על עצמנו דברים חדשים שלא היינו מודעים להם, וכך אנחנו צומחים.
ברגע שהינחנו את החומרים שלנו על הדף, בין אם קשים, כואבים, ובין אם רגעי משבר והתעלות, הוצאנו את החומרים הללו מתוכנו, הינחנו אותם על הדף, הם נשארים שם, במחברת, ואילו אנחנו ממשיכים הלאה, להתנסויות חדשות, לחוויות חדשות, לאהבה.